פסק-דין בתיק ה"פ 37627-06-11 קדמאני נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים

1.         זוהי תובענה בה מתבקש בית המשפט להורות על ביטולו של פסק דין שניתן ביום 7.9.09, ע"י בית משפט זה, בת"א 8135/06, לרבות ביטול ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים במהלך ההתדיינות, זאת נוכח הטעיה, תרמית והעלמת מסמכים מצד המשיב.

2.         בתשובתו לתובענה, טען המשיב כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אכן, דין התובענה להידחות על הסף.

רקע עובדתי

3.         המבקש הגיש נגד המשיב, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, תביעה למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול הכרזתו של הנכס הידוע כחלקה 2 בגוש 30514, המצוי בשכונת שיח' ג'ראח במזרח ירושלים (להלן - הנכס), והרשום על שמם של בני הזוג אלמוגרבי, כ"נכס נפקד" כמשמעותו בחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950. עוד ביקש להורות על מחיקת ההערה הרשומה על הנכס לטובת האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ועל זכותו של המבקש, אשר רכש את הנכס מבני הזוג אלמוגרבי, להירשם כבעליו (ת"א 8135/06, להלן- התביעה). המבקש טען בתביעתו, בין היתר, כי בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, היו בני הזוג אלמוגרבי אזרחי גרמניה ותושביה, ולפיכך לא היו בבחינת "נפקדים", ולכן אף נכסם איננו "נכס נפקד". המשיב טען מנגד כי בני הזוג אלמוגרבי הינם בבחינת "נפקדים", ונכסם הוא "נכס נפקד".

4.         בפתח הדיון בתביעה הגיעו הצדדים להסדר דיוני, בגדרו הוסכם כי המחלוקת היחידה הטעונה הכרעה היא סוגיית אזרחותם, נתינותם ומקום מושבם של בני הזוג אלמוגרבי במועד הקובע (שנת 1967 ואילך). עוד הסכימו כי הדיון בתביעה יצומצם אך לסוגיה זו. לפיכך, ככל שיוכח כי בני הזוג היו במועד הקובע אזרחי גרמניה ותושביה בלבד, תתקבל התביעה. המבקש הוסיף וטען, כי גם אם אזרחותם של בני הזוג אלמוגרבי, או של אחד מהם, היתה גרמנית וגם ירדנית, אולם מקום מושבם ומרכז חייהם היה בגרמניה, יש לקבל את התביעה. המשיב חלק על טענה זו. הצדדים הסכימו כי הראיות שיובאו יצומצמו לסוגיה זו בלבד, והצדדים יהיו רשאים לטעון ביחס למסקנות המשפטיות הנובעות מן העובדות שיתבררו.

5.         בפסק הדין שניתן (ע"י מותב זה) ביום 7.9.09, נדחתה התביעה. נקבע כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, כי הנכס איננו נכס נפקד מאחר שבעליו לא היו נפקדים, וההיפך הוא הנכון. נקבע כי הוכחה היטב נפקדותם של בני הזוג אלמוגרבי, מכוח שהייתם במצרים במועד הקובע לבחינת נפקדותם.

6.         המבקש לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 8346/09). הערעור נקבע לשמיעה ליום 2.6.11. כשבוע לפני מועד הדיון, ביום 25.5.11, הגיש המבקש לבית המשפט העליון בקשה להתרת הבאת ראיות נוספות "ולהורות על ביטול ובטלות פסק דינו של בית משפט קמא הנכבד וזאת עקב הטעיית בית המשפט ו/או עקב העלמת מסמכים, ולחילופין להורות על החזרת הדיון אל בית משפט קמא הנכבד לשם הבאת הראיות הנוספות בפניו...". בבקשה נטען כי לאורך כל ההתדיינות טען המשיב כי הנכס לא שוחרר על ידו, וכי אך ניתנה הרשאה לניהולו ע"י גורמים אחרים. ואולם, בעקבות מאמצי המבקש, לרבות הגשת עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע, הומצאו למבקש מסמכים חדשים, שהועלמו ממנו, מהם למד כי הנכס שוחרר חלקית ע"י המשיב כבר בשנת 1972, ובאופן מלא בשנת 1974. בית משפט שלערעור התבקש להתיר הגשתן של הראיות החדשות ולבטל את פסק הדין שניתן בתביעה, ולחלופין, להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שיכריע בכל המחלוקות העולות מטענות הצדדים.

7.         בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט העליון ביום 2.6.11, נקבע כדלהלן:

"בהמלצת בית המשפט יוחזר הדיון אל בית משפט קמא וזאת בעקבות בקשה להוספת ראיה שהגיש המערער בשלב הערעור ממנה עולה לכאורה כי האפוטרופוס לנכסי נפקדים מאשר במכתבו הנושא תאריך 16.2.1976, המופנה אל חברת עמידר, כי הנכס נשוא ההליכים דנן שוחרר "במלואו" כבר ביום 1.8.1974.

בהמלצתנו הסכים המשיב כי עניין זה טעון ליבון ובירור, למרות ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים בבית משפט קמא, וכי לשם כך יוחזר הדיון אליו וכל צד יוכל להציג לעניין זה ולעניין זה בלבד ראיות ככל שימצא לנכון.

בכפוף לאמור לעיל, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות"

בהתאם לפסק הדין הוחזר, אם כן, הדיון לבית משפט זה, בת"א 8135/06, לשם הבאת ראיות הצדדים לענין טענת המבקש לשחרורו של הנכס.

8.         ביום 22.6.11, זמן קצר לאחר שניתן פסק הדין בערעור, הגיש המבקש את התובענה שלפני, בה הוא מבקש להורות כי פסק הדין שניתן בתביעה, וכן ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים במסגרתו, "הינם בטלים ו/או מבוטלים וזאת נוכח הטעיה ו/או העלמת מסמכים מהותיים ו/או תרמית ו/או חוסר תום לב וטעות שכתוצאה מהטעיה ומצג שוא מצד המשיב...". בתובענתו חוזר המבקש על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית המשפט העליון, לפיהן רק לאחר הגשת העתירה המינהלית והמסמכים שנמסרו לו בעקבותיה, נתגלה למבקש, בניגוד לנטען ע"י המשיב, כי קיימים מסמכים המורים כי הנכס שוחרר. המבקש טוען כי המשיב פעל במרמה ובהטעיה, העלים ממנו ראיות, ופעל בחוסר תום לב, ולכן יש לבטל את ההסדר הדיוני ואת פסק הדין שניתן בעקבותיו.

9.         המשיב טוען כי יש לסלק התובענה על הסף. לטענת המשיב, מדובר בניסיון לעקוף פסק דין של בית המשפט העליון, אשר הורה על החזרת הדיון לבית משפט זה בשאלת שחרור הנכס ובשאלה זו בלבד, וזאת תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. המשיב טוען כי המבקש העלה, במסגרת ערעורו לבית המשפט העליון, את טענותיו לביטול ההסדר הדיוני וביטול פסק הדין. בית המשפט העליון לא נעתר לבקשתו והורה על החזרת הדיון לבית משפט זה לשם דיון בסוגיית שחרור הנכס, תוך הותרת פסק הדין על כנו. משנדחתה בקשתו לביטול פסק הדין, מנסה המבקש לעקוף את פסק הדין שניתן בערעורו, ולחזור ולהעלות טענותיו לביטול פסק הדין במסגרת תובענה זו. המשיב מוסיף וטוען, כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט באופן שיטתי, ומגיש תביעות מתביעות שונות בעניינו של הנכס, בניסיון לעקוף את פסק הדין שניתן. כך, הגיש המבקש בחודשים האחרונים, באמצעות בא כוחו, שלוש תביעות נוספות בהתייחס לנכס, שתיים מהן  בשמה של אלינורה מוגרבי, אף שאין ברשותו ייפוי כוח ליצגה. לגופו של ענין טוען המשיב, כי לא העלים דבר מן המבקש. בא כוחו (הקודם) של המבקש, עו"ד ג'אסר אשרף, היה במשרדי הפרקליטות, עיין בכל המסמכים שבידי המשיב, ואף צילם את המסמכים שבחר לצלם. בסופו של דבר, ועל אף שטען כבר בכתב התביעה כי הנכס שוחרר, הגיע להסדר הדיוני האמור. יתר על כן, עיון במכלול המסמכים שבידי המשיב, לרבות מסמכים המאוחרים לאלו שהוצגו ע"י המבקש,  מלמד כי הנכס מעולם לא שוחרר אלא אך הועבר לניהול מיופה כוחם של בני הזוג אלמוגרבי.

דיון והכרעה

10.       על פי הכלל, ניתן לעתור לביטולו של פסק דין שהושג במרמה, רק כאשר מדובר בפסק דין סופי שאין עליו עוד ערעור. ככל שבעל דין יכול למצות את זכויותיו במסגרת ההליכים הרגילים, לרבות הליכי ערעור, ובין היתר ע"י הגשת בקשה להבאת ראיות נוספות, עליו לעשות כן. כך נאמרו הדברים בבר"ע 58/89 משה"ב משכנות פאר בע"מ נ' מקור הנפקות וזכויות בע"מ (ניתן ביום 2.4.89):

"נראה לנו, שהערעור בדין יסודו, ושני טעמים לדבר:נראשית, אין לבטל פסק-דין בעילה של תרמית, אלא כשמדובר בפסק-דין סופי שאין עילת ערעור עוד:בראה, למשל, המ' 445/80 (ע"א 596/78); והנה במקרה שלפנינו הדיון בערעור לא נסתיים, שהרי בית-משפט זה החליט לדחות את שמיעתו עד לסיום ההליכים בת"א 605/85; שנית, עילת "המשפט החוזר" בעניינים אזרחיים קיימת, מטבעה, רק כשבעל דין אינו יכול למצות את זכויותיו במסגרת ההליכים הרגילים, וודאי שבנסיבות ראויות ירשה בית-משפט לבעל דין, כל עוד ההליכים הרגילים לא נסתיימו, להביא ראיות נוספות במקום לעתור לביטול פסק הדין לאחר שיהפוך סופי (המ' 445/80 (ע"א 596/78 הנ"ל). אכן אם בגדר הליכי הערעור סבר בית-משפט זה שאין מקום להתיר הגשת ראיות נוספות, ממילא מיצתה מקור את זכויותיה, ואין היא יכולה לתקוף בדרכי עקיפין את החלטותיו של בית המשפט העליון".

וראה גם א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בע' 351: